אלון ואני קפצנו לבקר את רפאל, הבן הצעיר, שלנו, שסגר שבת. יונתן, הבכור, היה עסוק בענייניו.
אני מוצאת אותם סחוטים. גם אנחנו לפני למעלה מ-20 שנה היינו עייפים. אבל לא ככה. ולא בעולם שכזה.
הם זוג בפרק ב'. שני אנשים נפלאים שיצרו את מה שאני מכנה "שמיכת טלאים'. שמיכה מלאה באהבה שנתפרה משני טלאים.
אהבה היא לא אילוץ. אי אפשר לכפות על מישהו לאהוב משהו או מישהו. לכל אדם אהבות משלו. כשאדם הולך בעקבות האהבות שלו, הוא מתמלא באהבה.
שלוש נקודות מהותיות, לטעמי, לגבי החצי המתעתע והמבלגן הזה בחיים שלנו:
לא להיבהל מחסר. אם יש חצי כוס ריקה אזי משהו מהותי חסר. משהו לא עובד.
פטיש? הוא חפץ טוב או רע?
מקדחה? היא חפץ חיובי או שלילי?
הפתיח הזה הוא קצת בגדר פרובוקציה אבל לפעמים צריך אותה כדי להמחיש נקודה.
נפגשת עם לא מעט אנשים שמסתובבים עם תחושה מאוד מאוד לא נעימה על עצמם שהם מתפזרים ולא ממוקדים.
כולנו מוזמנים להיות אינטרסנטים. כן, כולנו. מי שלא שומר על האינטרסים המשמעותיים הפנימיים שלו – עלול למצוא את עצמו פוגע בהתפתחות ובצמיחה שלו.
מה נעשה לפני הנסיעה? פשוט והכי מובן מאליו – מארגנים מזוודה עם כל הדברים, החפצים, הבגדים ושאר העניינים שנצטרך במהלך הטיול.
זה עלול להישמע מוזר להכניס את המילה 'התפתחות' ואת המילה 'קונפליקט' תחת קורת גג אחת.
