זה עלול להישמע מוזר להכניס את המילה ‘התפתחות’ ואת המילה ‘קונפליקט’ תחת קורת גג אחת. מהסיבה הפשוטה שהתפתחות מעלה בנו קונוטציה חיובית, מרוממת ומרחיבה, ואילו קונפליקט מעלה לנו קונוטציה הפוכה לגמרי – קונוטציה שלילית. באוטומט הרגשי קונפליקט נתפס אצלנו כמרכיב שלילי שיוצר דיס הרמוניה, אי סדר, כאוס, תוקפנות, רעש, בלאגן, נפרדות ועוד מכלול של רגשות שליליים.
כל הקונוטציות וההיבטים השליליים הללו ממש לא מנותקים מהמציאות אבל הם עלולים, ופה הבעיה- להתנתק מההבנה העמוקה והחשובה שקונפליקט הוא מרכיב התפתחותי. קטליזטור שמעורר, מעלה ומציף בעיות/מצוקות/דפוסים/כמיהות/שאיפות. כשאין זיהוי, גילוי וחשיפה של בעיות ומצוקות – איך אפשר למצוא את הפתרונות? אי אפשר. כשאין פתרונות, משמע יצירת תפיסות, מצבים ותגובות חדשים, איך אפשר להתקדם ולהתפתח בחיים? קשה מאוד.
אנחנו יכולים להתבונן על ההיסטוריה האנושית ולהבין ממנה ברמת המקרו שמלחמות יוצרות שינוי ותמורות. פעם רבות אחרי מלחמות יש שגשוג והתפתחות: זה יכול להיות ברמה החברתית, ברמה הכלכלית, ברמה הטכנולוגית או ברבדים אחרים.
האפקט הזה מתרחש גם ברמת המיקרו. בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין האחרים שאיתם אנחנו חיים במערכות היחסים השונות: בני זוג, ילדים, חברים, הורים, שותפים, קולגות לעבודה וכו’.
קונפליקט הוא מפגש בין שונים. בין דעות שונות, תפיסות שונות, פרשנויות שונות, רגשות שונים, רצונות שונים, דרכים שונות. מפגש עם השונה מאתנו הוא מאתגר מטבעו.
איזה קל זה להתנהל מול מישהו שדומה לנו, אה? איזה זורם וחסר מאמץ זה לחיות עם מישהו שחושב כמונו ומרגיש כמונו? באופן טבעי קל לנו להיות בדיאלוג מול הדומה ולא מול השונה אבל בדרך כלל זה לא יקרה רבות מהסיבה הפשוטה: שכולנו, גם אם יש דימיון גדול ומכנה משותף רחב, שונים זה מזה. השונות תמיד קיימת והיא האתגר.
השונות היא לא סתם אתגר שמתחשק לו לעשות לנו את החיים קשים (אף אחד לא בא להעניש אותנו) אלא זה אתגר מהותי שנועד לעשות לנו את החיים מתפתחים ומפותחים. דווקא מחיכוך, התנהלות, דיאלוג או כל מערכות יחסים אחרת עם השונה – אנחנו לומדים על עצמנו ולומדים מאחרים. אנחנו גם התלמידים של החיים וגם מורים של אחרים.
מה קורה לנו בחיים עקב הימנעות מקונפליקט?
1. מכירים את “שקט תעשייתי”? מעל פני השטח שקט, הרמוניה, שלווה ונינוחות אבל מתחת לפני השטח – מצוקות, כעסים, הדחקות, ביטול עצמי, חוסר ביטוי אישי, תסכול, מרמור וכו’. אם אנחנו נמנעים מקונפליקט עבור רווח של שמירה על אווירה נעימה כלפי חוץ, ‘שלום בית’, השארת המצב על כנו – אנחנו עלולים למצוא את עצמנו לא עושים ניקיון אמיתי אלא מכניסים את כל הלכלוך מתחת לשטיח. הרצון לשקט גובר על הרצון לשינוי, אבל אין באמת שקט. תקשיבו למכונות הרועשות מבפנים…
2. מה קורה כשאנחנו לא מטפלים בבעיות? – הן בדרך כלל לא נשארות בעיות אלא הופכות יותר למפלצות. הדחקה, הטמנה, התכחשות ואי רצון להתמודד עם הקונפליקט גורמים לנו להזניח את הנושא/ הבעיה/המצוקה/הדפוס מעכב. בזמן שהזנחנו או התעלמנו מזה (או נרדמנו בשמירה), זה לא נעשה קטן יותר. ממש לא. נהפוך הוא. אם לא טיפלתם בפצע (ולא משנה מאיזה סוג הוא), מצבו יילך ויחמיר. שימו לב, אם אתם לא מדביקים פלסטרים כדי שזה לא יצוץ לכם מול העיניים…
3. ביטול עצמי- כשאנחנו חוששים לדבר את עצמנו, להביע את עצמנו, לבטא ולקדם את רצוננו ולעמוד על דעתנו אנחנו למעשה מצמצמים עד מבטלים את חשיבות האינדיווידואליות שלנו. כשאנחנו מכירים יותר בערך ההרמוניה, ה’ביחד’, הל’היות בסדר’ והאווירה הטובה מאשר בערך העצמי-אישי-אינדיווידואלי שלנו, אנחנו למעשה עלולים למנוע מעצמנו להתפתח למקומות חדשים. זה מנגנון שאומר לנו: “יותר חשוב שלא יהיה בלאגן מאשר שאני עכשיו ארצה או אעשה משהו שעלול לעשות את הבלאגן”. ההרגשה של ה’אנחנו’ חשובה יותר מההרגשה של ה’אני’. כשאתם שומרים על ‘הבסדר’ עם אחרים, תבררו עם עצמכם אם אתם ‘בסדר’ מול עצמכם…
4. אי הנוחות באזור הנוחות- אנחנו בלי לשים לב יכולים להתרגל למצבים שהם לא באמת נוחים, טובים ותורמים לנו. יצירת הרגלים היא אלמנט קיומי והישרדותי חשוב אבל צריך טוב-טוב-טוב לשים לב שההרגל לא הופך ל’הרגל מגונה’. זה הרגל שמספר לנו: “למה לשנות עכשיו משהו שהתרגלתי אליו כבר שנים?”, “אין לי כוחות לעימותים וויכוחים!”, “אלה החיים שלי וזה מה יש!”, “איך אני אתמודד עם השינוי שיקרה מזה?!?”. באזור הנוחות התרגלנו, שקענו, התאמנו את עצמנו ומצאנו יציבות ושקט (אשלייתי). הקונפליקט מזמין אותנו להפרת הסדר הקיים, שינויים, אי יציבות ואי שקט. תבדקו עם עצמכם מ-1 עד 10 עד כמה אתם מזמינים את עצמכם בחיים לשינויים…
אנחנו לא מוזמנים להכנס לקונפליקטים מיותרים (כאלה שלא מניבים לנו תוצאות חדשות) אבל אנחנו צריכים להיזהר שאנחנו לא נמנעים מלהיכנס לקונפליקטים חשובים (כאלה שמניבים לנו תוצאות חדשות).
נכון, קונפליקט יוצר אי שקט. אבל אי שקט הוא המנוע שדוחף אותנו לשינוי, השתנות, התחדשות ופריצות דרך. השלווה היא תחושת השלמות. אי השקט דוחף אותנו כל הזמן להשיג אותה.
