אהבה היא לא אילוץ. אי אפשר לכפות על מישהו לאהוב משהו או מישהו. לכל אדם אהבות משלו. כשאדם הולך בעקבות האהבות שלו, הוא מתמלא באהבה. כלפי פנים וכלפי חוץ. זה הדדי כשכל אחד אוהב את שלו.
אהבה היא לא ריצוי. חשוב ונעים שהצד השני יהיה מרוצה אבל לא על חשבון הריצוי העצמי האישי שלך. להתחשב בצד השני- ממלא את הבטריה. להיות על תקן מרצה של הצד השני- מרוקן את הבטריה. אהבה לא אוהבת ריק.
אהבה היא לא חפצים. קישוטים ומחוות הם האסטיקה המוחצנת והוויזואלית של האהבה אבל האהבה עצמה היא לא יופי ולא קשורה ביופי אלא בחיבור על בסיס משמעות כלשהיא. את גרעין המשמעות הזה אפשר לקשט אבל לא לקנות. כשם שמשמעות לא קונים בכסף.
אהבה היא לא רק בשמיים. היא גם בין הסלעים. לאהבה אין רק פסגות ורגעי אושר עילאיים אלא גם ירידות, התמודדויות ואתגרים. אהבה היא מסלול הליכה משתנה ומגוון. השמיים לפעמים בהירים ולפעמים מעוננים וקודרים. אבל הם תמיד נשארים שמיים.
אהבה היא לא רק רגש. היא גדושה בחוכמות ותובנות. אתה אוהב את עצמך כשאתה מבין מי אתה על יכולותיך ומגבלותיך ואתה אוהב את האחר כשאתה מבין מיהו על יכולותיו ומגבלותיו. אהבה, יותר משהיא מספרת לך מה הלב מרגיש, היא מספרת לך מה הסיבה להיותך ולהיות האדם האחר בחייך.
אהבה היא לא מטרה. היא אמצעי חשוב ביותר שקיים עבור ההתפתחות האישית וההתפתחות בינאישית. קשה להמריא ולפרוץ גבולות בלי כוח האהבה. למה להשקיע בעצמך או באחר אם אתה לא אוהב את עצמך או את האחר?!? אהבה שווה כדאיות בהשקעה.
אהבה היא לא חצאים. נהפוך הוא, היא שלמות. אף אחד לא חצי של אף אחד. כל אחד הוא שלם אחד גדול. שני השלמים מתחברים כשלמים כאשר מה שמחבר ביניהם הוא היווצרותו ובנייתו של מכנה משותף. זה יכול להיות מכנה משותף רגשי, רעיוני, אידיאולוגי, לימודי, מסגרתי וכו’.
אהבה היא לא מחנק. היא מחויבות. היא מעין חוזה (לא בהכרח כתוב) של מחויבות לאחר אבל באותה מידה שמירה על מחויבות לעצמך כדי להתחייב לכוח הביחד. לכן, המורכבות שבה – אני, האחר, אנחנו. אהבה לא נועדה לחנוק מישהו אלא ללמד אותו או לחייב אותו למשהו. מחויבות יכולה להיות עול. אבל לא לזה היא באמת התכוונה. היא התכוונה לכך שהיא יכולה לשמש ככוח.
