אלון ואני קפצנו לבקר את רפאל, הבן הצעיר, שלנו, שסגר שבת. יונתן, הבכור, היה עסוק בענייניו.
אמרתי לרפאל שבאמת יפה מצידו שהוא התגייס לצבא והשאיר את הבית כמעט ריק כל ימות השבוע ובעיקר לבדנו, אותי ואת אבא שלו.
איך השארת אותי ואת אבא לבד?! איך עכשיו נסתדר רק שנינו!?!
צחקנו כולנו. צחקנו גם אחד על השניה. רפאל גם טרח לצחוק עד הסוף על אמא ואבא שלו.
הומור אצלנו בבית הוא כלי מרפא שעוזר לנו להציף בחינניות עניינים שעל הפרק.
העניינים האלה מדוברים. וגם בעשייה. אנחנו, שנינו, בהשתנות והתפתחות, גם לחוד וגם ביחד. כל אחד ממוקד בחזונו האישי ושנינו ביחד כאילו כותבים את החזון של הפרק הבא של הזוגיות שלנו.
.
זוגיות היא מבנה לא סטטי.
היא לא יכולה ולא נועדה להיות כזו.
כשם שאשה סובלת מתסמיני גיל המעבר וגם הגבר חווה באמצע החיים את השינויים שבתוכו (גיל המעבר – לא לנשים בלבד!)- כך גם הזוגיות חווה תסמינים ושינויים של גיל המעבר שלה.
.
שלב המעבר מספר על אלמנטים שעברו שינוי, נפשות שהשתנו, עניינים שכבר לא מתאימים, תכונות חינניות שהפכו למעצבנות, פערים ומרחקים שנוצרו, רצונות ומחשבות חדשים שנולדו ובעיקר על מציאת המדרגה הנכונה, שלעיתים מתפספסת, שתעלה את הזוג לדרגה הבאה.
.
אין צורך להיבהל. גם לא לנסות לברוח. בטח לא להרים ידיים.
זוגיות בגיל המעבר אינה בהכרח מספרת על משבר קולוסאלי או על דה אנד אוף דה סטורי.
היא פעמים רבות מספרת על כאבי גדילה במפרקים ושחיקה בסחוסים של הזוגיות. זוגיות שמבקשת לצמוח אל התבגרותה.
