הַפְעֵל/בָּטֵל נִוּוּט בְּאֶמְצָעוּת מִקְלֶדֶת אֵזוֹר תֹּכֶן מֶרְכָּזִי פַּאנֶל נְגִישׁוּת אִיפּוּס נְגִישׁוּת רֹאשׁ אֲתָר תַּפְרִיט אֲתָר סְגִיר אֲתָר מַפַּת אֲתָר
כוחה של תכונה

כוחה של תכונה

פטיש? הוא חפץ טוב או רע?
מקדחה? היא חפץ חיובי או שלילי?

הפתיח הזה הוא קצת בגדר פרובוקציה אבל לפעמים צריך אותה כדי להמחיש נקודה. זה הרי ברור לפי כל מדד של היגיון בריא שפטיש הוא לא טוב או לא רע הוא פשוט חפץ בעל תפקיד ושימוש מסוים. כך גם המקדחה. היא לא בגדר חיובית או שלילית היא בגדר מכשיר שנועד שישתמשו בו לצורך מסוים.

ועכשיו לסיבה שהתחלתי בפרובוקציה: כי כך גם תכונות האישיות שלנו. בניגוד לחפצים חיצוניים שקל לנו להגדירם כפונקציונליים בלי שיפוטיות או התייחסות אישית ורגשית, פעמים רבות אנחנו ‘נופלים’ להגדרות שיפוטיות או קביעות דיכוטומיות לגבי תכונות האופי שלנו. טובות או רעות, נכונות לא נכונות, חיוביות שליליות.

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שבן אדם אמר לי בנחרצות שהוא לא אוהב או מתנגד לתכונה או מספר תכונות שקיימות בו- הייתי מיליונרית. הרבה פעמים זו קביעה קיצונית, חסרת הבנה מלאה וגם לא נכונה, כי כאשר צוללים להבנת התכונה ולבדיקה שלה מתי היא תורמת לאדם ומתי היא לא תורמת לאדם – די מהר הקביעה הזו מופרכת.

יש כל כך הרבה דוגמאות כי קיים מגוון רחב ונרחב של תכונות אישיות, אבל אני אתן שתיים:

◀️ אדם עקשן הוא אדם שדבק במטרה, באג’נדה, בדרך שלו. עקשנות היא תכונה שמאפשרת לאדם לצעוד בלי להסתכל ימינה או שמאלה ומבלי לאבד את כוח ההתמדה לעבר המטרה. עקשנות היא כוח מאוד חזק שקיים בכל אחד ואחת מאתנו במידה כזו או אחרת, שעוזר לנו לדבוק בדרכי החיים שלנו.

עקשנות היא לא תכונה שלילית. לומר על עצמנו ‘אוף, איזה עקשן אני’ או להתלונן על מישהו ‘איזה עקשן הוא’ – זה כמו לומר ‘אוף, למה יש לי פטיש בארגז הכלים?!’. יש לך פטיש בארגז הכלים כי זה כלי חשוב שעומד לרשותך שנועד לעזור לך. כך גם העקשנות. תכונה חשובה, משמעותית ובעלת תרומה גדולה.

אתם יכולים לתאר לעצמכם בני אדם ללא תכונת העקשנות? תדמיינו אנשים שהם כמו עלים נידפים ברוח שכל גורם מבחוץ משפיע על כיוון מעופם. אין כיוון ברור ומטרות ברורות. אין עקשנות=אין עמידה על שלי. בזכות העקשנות אנחנו יכולים לא להיות עלים נידפים ברוח אלא קירות איתנים שעומדים מול עוצמת ושינויי הרוח.

מתי העקשנות יכולה לשמש כמכשול ולא כגורם תורם? כשהיא מופעלת אוטומטית מבלי שבדקנו אם היא רלוונטית לסיטואציה. כשהעקשנות שלנו לא מוכנה לקחת אפשרויות אחרות, נקודות מבט חדשות או דרכי פעולה אלטרנטיביות – אותה תכונה עוצמתית וחיובית עלולה להפוך למכשול. בעקבות הפעלת התכונה הזו מבלי בדיקה מוקדמת או שליטה עליה, אנחנו עלולים ללכת עם הראש בקיר, להישאר באזור הנוחות או לפספס הזדמנויות שיעניקו לנו דברים טובים יותר מהמצב הנוכחי בו אנחנו נמצאים. עקשנות, במקרים הנכונים, צריכה ללמוד לקבל: אולי יש משהו אחר? אולי הפעם כדאי לזרום? יכול להיות שהעצה שקיבלתי היא נכונה? אולי לא ראיתי את כל האפשרויות?

⬅️ דוגמה נוספת: פרפקציוניזם. אני נפגשת עם לא מעט אנשים שהם בעלי תכונת הפרפקציוניזם והדבר העיקרי שיש להם לומר עליה שהיא די מחרבת להם את החיים. יש להם תכונה והם מוחים נגד קיומה. פרפקציוניזם הוא הרצון שהדבר יהיה מושלם, ללא רבב, חלק לגמרי, נטול פגמים. עקב הרצון הזה, אנשים פרפקציוניסטים שמים לב לפרטים, יורדים לרזולוציות, ערים לכל אי דיוק, פגם או רבב שקיים במשהו הזה שעומד מולם. נפשם לא נחה עד שהם לא מטפלים באותו פגם.

התכונה הזו מאפשרת לאנשים לאתר בעיות, לזהות פגמים ולרדת לרזולוציות כמעט בכל דבר שהם נוגעים בו, והדבר המעניין ביותר הוא שלרוב הם עוסקים במקצוע שדורש את התכונה הזו. מה זה אומר? שהתכונה הזו משרתת אותם נאמנה! זו התכונה שבזכותה הם עובדים במה שהם עובדים וזו התכונה שגם בזכותה הם מצליחים לפרנס את עצמם ו/או את משפחתם.

איש התמיכה במחשבים בדיוק מחזיק בתכונה הזו כדי להעלות על כל הבעיות האפשריות, אשת הגרפיקה יודעת להוציא את העיצוב הגרפי המדויק בזכות הירידה האינסופית לפרטים ומעצב הפנים לא ינוח לרגע עד שהבית יעוצב ללא רבב (שהמסגרת של התמונה תתאים לכוס במטבח). הרשימה עוד ארוכה.

או קיי, אז מתי התכונה הזו מתישה את בעליה? כשהיא מופעלת לא כשצריך. כשהיא פועלת במקומות שדווקא דורשים הסתכלות ברמת המקרו ולא ברמת המיקרו, אלו מקרים בהם התמקדות בכל עץ ועץ תוביל לפספוס של הבנת היער כולו. הפרפקציוניסטים מוזמנים להישאר פרפקציוניסטים אבל ללמד את עצמם במצבים מסוימים בחיים להסכים שיהיו מספר נקודות שחורות על הקיר הלבן אבל עדיין לראות שהוא לבן. כשצריך, הם מוזמנים ללמוד לחיות בשלום עם הפגמים והשריטות: בית שלא מסודר כמו מוזיאון, מוצר בעבודה שלא חף מאי דיוקים, לבוש שלא תמיד מגוהץ ומוקפד ועוד.

אם קיימת בנו תכונה מסוימת, היא קיימת כי יש לה סיבה מספיק חשובה.
כדאי שניתן לה את החשיבות הראויה.
רק ללמד את עצמנו לאפשר לה לנוח כשצריך.

שרית זהבי- סוזי שינוי | התפתחות | פריצות דרך

שרית זהבי סוזי

שינוי | התפתחות | פריצת דרך

מנחת קורסים וסדנאות בנושאי פיתוח האדם בעולם המשתנה, הרחבת המודעות וגמישות מחשבתית. 
מאמנת מנטאלית להתפתחות אישית וצמיחה בתחומי החיים השונים. 
מרצה על ארבעת הטיפוסים שמאפיינים את בני האדם ועל דור ה-Z. 
מייסדת מגזין CAFE – הווה. עתיד. אנשים.