הַפְעֵל/בָּטֵל נִוּוּט בְּאֶמְצָעוּת מִקְלֶדֶת אֵזוֹר תֹּכֶן מֶרְכָּזִי פַּאנֶל נְגִישׁוּת אִיפּוּס נְגִישׁוּת רֹאשׁ אֲתָר תַּפְרִיט אֲתָר סְגִיר אֲתָר מַפַּת אֲתָר
ארזתי מזוודה ונסעתי לקונפליקט

ארזתי מזוודה ונסעתי לקונפליקט

בעוד יומיים אנחנו טסים לחו”ל.

מה נעשה לפני הנסיעה? פשוט והכי מובן מאליו – מארגנים מזוודה עם כל הדברים, החפצים, הבגדים ושאר העניינים שנצטרך במהלך הטיול. על פניו, ברמה התיאורטית אפשר לטוס לחו”ל בלי מזוודה ולחיות כמו על אי בודד אבל סתם מיותר. נארוז את כל מה שיעזור לנו, ינעים לנו ויתמוך בנו בטיול כדי שהוא יהיה בגדר לא פחות מהנאה צרופה.

יופי, אז בדיוק כזה כשמדובר בקונפליקטים בחיים שלנו. אנחנו יכולים להתמודד עם הקונפליקטים בלי שום אמצעי עזר, הבנה תומכת או רעיון חדש אבל אז אנחנו עלולים למצוא את עצמנו – מפוצצים, מתפוצצים, מתעצבנים, מתרוקנים, משתתקים, נמלטים ובשורה התחתונה: שום דבר חדש לא התגלה או לא נוצר תחת השמש.

אבל אפשר לבוא לקונפליקט בצורה ארוזה ומוכנה. ארוזים עם כל מה שיכול להפוך את הקונפליקט שלנו מול האחר (הילדים, בני הזוג, הורים, שותפים, קולגות וכו’ וכו’) לגילוי חדשני ולמצוא עבור הבעיה שחוזרת על עצמה את הפתרון היצירתי. אני לא איינשטיין אבל אני יודעת לצטט היטב את איינשטיין, והוא בזמן שעוד היינו כבני אדם רדומים במאה הקודמת, גילה ש: אי אפשר לפתור בעיה עם אותה צורת חשיבה שמלכתחילה יצרה את אותה הבעיה.

אז מה אנחנו אורזים אתנו במזוודה כדי להפוך את הקונפליקט לפרי התפתחות, למידה וצמיחה?

1. אגו, נא להתנהג בהתאם! – אגו הוא חבר טוב וחשוב שלנו לאורך החיים כי הוא נותן לנו את הכוח להכיר בעצמנו ומשמש לנו כמגן שיריון מפני פגיעה והחלשה מבחוץ. יש לו תפקיד חשוב אבל כשהוא מנהל אותנו ואנחנו לא מנהלים אותו, הוא עלול במקרה הטוב להיות נודניק גדול ובמקרה הפחות טוב – לגרום לנו לפעול בצורה שלא מועילה לנו כלל. כשהאגו מנהל לנו את הקונפליקט, אנחנו נמצא את עצמנו רק בהגנה או בהתקפה. כשנדע להנחות את האגו המתקבע והנוקשה לנוח קצת בצד או לצאת להפסקת קפה, נמצא את עצמנו פתוחים ומזומנים לשינוי, השתנות והתחדשות.

2. עכשיו תקשיבו- הקשבה היא אמנות. כשמשתמשים בה צוברים כמות נתונים עצומה וידע משמעותי על האחר, על הסיטואציה, על המצב, על מה שנאמר ועל מה שלא נאמר. כשאנחנו משחררים את רצון השליטה על מה אנחנו חושבים ומרגישים, אנחנו פנויים ופתוחים לגלות ולהבין דברים חדשים. לשמוע – את זה כולם יודעים. להקשיב – זו איכות אחרת.

זה כמו לשבת על חוף הים, לשמוע את רעש הגלים וליהנות מהאווירה. זה שונה מלשבת על חוף הים, להיות בשקט ולהתחיל לבודד ולזהות כל רעש ורעש מתוך בליל הרעשים: את הגל שמתנפץ, את כדור המטקות שנשמע מרחוק, את הכלב שנובח מהצד השני של החוף ואת הצחוק של ההיא שישבה בצד. הקשבה מזרימה הרבה נתונים מדויקים. לכו עליה וזרמו איתה!

3. כשהצודק והחכם נפגשו – העולם שלנו מורכב מאינסוף צדקים. כולם צודקים. למה? כי כל אדם מחזיק בנקודת מבט, תפיסת עולם, זווית ראיה מסוימת. מה שהוא רואה מהר החרמון זה לא מה שאני רואה כשאני עומדת על גגות תל אביב. כל אחד רואה אחרת, משמע צודק אחרת. כל קונפליקט, ויכוח וחיכוך על מי צודק עלול להסתיים בהתשת כוחות ובאפס פתרונות. כשמוותרים על ‘אני רק רוצה להיות צודק בוויכוח’ ומזמינים את ‘אני גם רוצה להיות החכם בוויכוח’ – מתחילה להפתח הדלת למציאת עמק השווה, המכנה המשותף והפתרונות החדשים. הרצון להיות צודקים יכול להוביל אותנו לבזבוז אנרגיה. הרצון להיות חכמים יוביל אותנו להשקיע מינימום אנרגיה כדי להשיג מקסימום יעילות!

 4. סיעור מוחות יותר מאשר סיעור רגשות – כשאנחנו מנהלים שיח רגשני, שמוצף וגדוש באמוציות, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נסחפים בתוך צונאמי עוצמתי. עם הצפה וסערה רגשית קשה לנהל קונפליקט. די מהר נמצא את עצמנו (ואת האחרים גם) טובעים לתוכו. לוויכוח, עימות, קונפליקט או לכל מצב שיש בו מפגש עם שונים – כדאי לנו לגשת לא מתוך הצונאמי הרגשי שמתחולל בתוכנו אלא מתוך איזון רגשי נכון. רגשות אוהבים שמנהלים אותם! כן, כן! כשאנחנו מנהלים את הרגשות שלנו הם הופכים את השיח לרגיש ולא לרגשני, לנעים ולא אימתני, לכזה שמעלה הבנות ותובנות ולא מתגושש והולך מכות. שיח שמתובלן גם בתבלין התבונה וגם בתבלין הרגישות – הוא שיח טעים ומפרה!

5. דע את האחר – אם אנחנו רוצים להגיע לפתרונות חדשים, מציאת מכנה משותף ונקודות ממשק במערכות היחסים השונות בחיים שלנו, אנחנו צריכים לדעת מול מי אנחנו עומדים ופועלים. דבר אחד זה להבין את עצמנו, אבל דבר לא פחות חשוב זה לדעת מול מי אנחנו מנהלים את הקונפליקט. למשל, אם אדם מאוד מאוד רגיש עומד מולנו, כדי להגיע איתו להבנות ולמציאת הגורם המחבר בינינו, כדאי שנגלה באופן הדיבור שלנו הרבה רגישות ונשתמש בטונציה עדינה ומחבקת. אם לא, כבר במשפט השני הוא יילך לנו לאיבוד. דוגמה נוספת כדי להמחיש: אם עומד מולנו אדם מאוד ענייני ופרקטי – כדאי שנוותר על השיח הפילוסופי והמעמיק ונעניק לו קודם כל את השורה התחתונה או את ההיבט הפרקטי של העניין. תזכרו, כל אחד מאתנו עובד על מנוע חיפוש שונה. חשוב שנהיה גמישים לתקשר את עצמנו עם הגירסה הנכונה, במצב הנכון מול האדם הנכון!

לסיכום: רוב הפתרונות והתשובות עומדים לרשותנו. אנחנו פשוט צריכים להגיע אליהם.

איך מגיעים אליהם? באמצעות יצירתיות מחשבתית. יצירתיות לא אוהבת שמפריעים לה. היא אוהבת לדבר את עצמה רק כשכל רעשי הרקע מונמכים או מושתקים.

שרית זהבי- סוזי שינוי | התפתחות | פריצות דרך

שרית זהבי סוזי

שינוי | התפתחות | פריצת דרך

מנחת קורסים וסדנאות בנושאי פיתוח האדם בעולם המשתנה, הרחבת המודעות וגמישות מחשבתית. 
מאמנת מנטאלית להתפתחות אישית וצמיחה בתחומי החיים השונים. 
מרצה על ארבעת הטיפוסים שמאפיינים את בני האדם ועל דור ה-Z. 
מייסדת מגזין CAFE – הווה. עתיד. אנשים.